טו בשבט חלף לדירה, בעזרת חמה פז זורחת וציפורים המצייצות באמצע מאוד גג,

אך התורה בחרה לכנות את אותן הפרשה הזו עם תכונות של פרשת יתרו,
יתרו שהיה כהן מדין, חמיו מסוג משה וסבם המתקיימות מטעם ילדיו,
נולד שזכה ששמו יתנוסס בראש של הדפים.

יתרו , על ידי זה מגלה לכולם התורה שמע "את כל וש עשה אלוקים למשה ולישראל עמו" (שמות יח: 1)
וזה לקח את אותם צפורה איש חיים ואת נכדיו ובא אל המדבר,

יתרו אינן שימש הבודד ששמע, מדי העולם העתיק שמע על מה שעברה מצרים,
שמעו אודות מה שעשה אלוקים לאימפריה הבלתי מנוצחת,

שמעו בדבר קריעת ים סיום, ועל מלחמת עמלק,
יתרו נקרא העיקרי שלא רק צקצק בלשונו,
העיקרי שלא רק התרגש או עמקי נשמתו,
היחיד שלא רק רצה לדוש סופר סת״ם ,
יתרו קם משנתו והלך.
שמעון כהן סופר סתם נכנס לעשות את אותם ההתרגשות הגדולה ביותר, את כל ההתפעמות מכוחו המתקיימות מטעם בורא בודד,
השולט בים ביבשה ובאוויר,

השתתפות בחוויה איתן, מעוררת התרגשות, חשש או לחילופין עצב,
הזו מרגשת ומפעימה, והינה גורמת להתעלות,
הנוכחית מעוררת התפעלות עזה אם בכדי כך שהיינו משוכנעים שאחרי הדבר ששמענו,
איכות החיים מוכרחים להיות שונה,

חולפים הוא רק זמן קבוע אחדים ו...
ההתפעמות קהתה, חוויות רבות דוחקות בכל זאת את אותן זו,

הדעת מוסחת, האור מתעמעם,
וחוזרים לארגון חייהם.

יתרו בודק אותנו ששינוי אמתי דורש מתן טקסטורה להתפעמות ,
או אולי זו נשארת אמורפית ומרחפת,
נעדר הגדרה מדויקת שמוצקת לכלי ידע,
היא תתפוגג בדומה סלסולי ערפל יפהפיים בגיא הנשקף מחלון ביתי,

באספקת, וגם זעירה ולא משמעותית לכאורה, מעסיקה פנימה שטחים קלים בנפש, שגורמים לשינויים להתקבע.
ההתמדה והחזרה חורשים את כל החריש העמוק,
שלאחר פרק זמן מצמיח רק את השינוי המיוחל.

יתרו מלמד אותנו שתהליכי צמיחה אינם קורים מאליהם,
וכדי להוות עץ מניב פרות,
חשוב מאוד לקום ולעשות ידע הוא כח.